שרונה

רונית.

שנתיים לקח לי להחליט שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה.

רציתי סדר, רציתי את השקט והחופש של סדר, לא הייתי מסוגלת להבין איך אפרד אפילו מסמרטוט.

יד ביד יצאת איתי לדרך, הקשבת, תמכת, ניגבת דמעה, כיוונת, היית סבלנית ואמפטית.

את וגם לירון אנהלי מירב ודקלה.

התוצאה, יש לי חדר עבודה מדולל ואני סוף סוף יושבת ועובדת בו, אני יודעת איפה בגדי הים שלי

מונחים…ואני הבטחתי לעצמי שהארון יישמר מסודר כמו שלימדת אותי, ובמטבח גיליתי מחדש את השיש

ואפשר לחזור ולבשל.

אחרי שנים אני מזמינה את הורי לארוחת ערב.

לולי את לא הייתי עושה את זה, לא לבד ובטח לא עם אף אחד אחר.

חיבוק גדול ותודה לכולכן על הכל.

שרונה.